לזכרו של עמיקם גורביץ
עמיקם היה מורה שלי להיגוי וגם של אימי. הוא היה הראשון שקיבל את פנינו " בבית צבי" . אחר כך היה נותן שיעורים פרטים בימי שישי. דבר טוב על עמיקם, הייתי סטודנטית ורחמנא לצלן מכרתי פרחים בפאבים בימי שישי בערב וגם במסעדות יוקרתיות והיו לילות מזוויעים. את מסתובבת ואיש לא קונה ממך סוכריה , כי אני הייתי מהחלוצות של השטות הזאת, ואחר כך העיר התמלאה, התחרות גדלה, מלאי של מוכרות על כל בליין אומלל, ולפעמים חזרתי הביתה עם סל מלא. ואז ערב אחד נכנסתי למסעדה ומול פניי לועס מורי עמיקם. ולא רק שזה לא היה מביך, אלא שהוא כל כך ריחם עליי והבין לליבי, שהוא פשוט רוקן לי את כל הסל. מחלק זרי פרחים לכל היושבים והסועדים. טוב היום חזרתי בתשובה, ולעולם לא אצא בליל שבת, לא אבלה ושום פרח לא ישנה את זה. ובכל זאת עמיקם הפגין באותה שנייה איזו חמלה שכיום אני מפרשת בכך שהוא נשמה אלוקית מיוחדת במינה. שלא לדבר על כך שבזכותו למדתי את טעמי המקרא. אותם הוא לימד בהתלהבות, שאז לא הבנתי את משמעותה. אני זוכרת אותו פותח ספר תהילים ומתלהב. מודה שלקח לי שנים להבין על מה ולמה. כשאתה צעיר אתה לפעמים סתום, תרתי משמע. תודה לך עמיקם.
2018-07-23